היבואן למכס: תבוא, הקפה עליי 

בתאריך 3.7.21, פורסם פסק-דינו של בית משפט השלום בחיפה, בעניין השאלה כיצד יש לקבוע ערך של קפה מיובא, לצרכי מכס ומע"מ. בית המשפט קיבל את עמדת היבואן באופן חלקי, דחה את עמדת רשות המכס, והפחית את שווי הקפה המיובא.

אף שמדובר במקרה ספציפי, הערכת שווי טובין לצרכי מכס, היא סוגיה רוחבית המשותפת כמעט לכל טובין המיובאים לישראל, ומכאן שניתן ללמוד מפסק-הדין גם למקרים עתידיים.

• ·      סיפור המקרה

היבואן, תושב הרשות הפלסטינית, ייבא 1,520 שקים של קפה במשקל 76 טון מירדן לישראל, והצהיר על ערך של 2,125 דולר לטון, סה"כ 161,500 דולר לכל המשלוח.

היבואן צירף העתק של ההסכם בכתב עם הספק הירדני, וכן מכתב הסבר של הספק, אך לא צירף הוכחת תשלום בפועל. כמו כן, צירף מסמכים הנוגעים למכירה של הקפה מאתיופיה לירדן, שלב אחד קודם בשרשרת, לפני שהקפה נמכר אליו.

רשות המכס דחתה את הערך שהוצהר בטענה שהוא נמוך ממחירי השוק באופן בלתי סביר, בכ-40%, וקבעה כי הערך הוא 3,700 דולר לטון, ו-281,000 דולר לכל המשלוח. לאור זאת, דרשה רשות המכס מן היבואן תוספת תשלום מע"מ בסך של 66,501 ש"ח.

היבואן לא השלים עם קביעת המכס, ופנה לבית המשפט, שנתן את פסק-דינו בימים אלה. היבואן טען כי אין זהות בין כל סוגי הקפה, קיימים סוגים משובחים יותר, קיימים סוגים נחותים יותר, ועל כן, טען, כי רשות המכס ביצעה השוואה לא נכונה למחירי השוק, היות והיא השוותה לסוג משובח יותר מהסוג שיובא בפועל על ידו.

רשות המכס טענה כי היא ביקשה מן היבואן לספק לה מסמכים נוספים להוכחת המחיר שהוצהר, וביניהם, רשימון יצוא מאתיופיה לירדן, בדיקת מעבדה בדבר איכות הקפה, תצהיר יבואן, מסמכים מהרשות הפלסטינית המראים שהמע"מ לא קוזז, חשבונית מכירה של הקפה ברשות הפלסטינית, ועוד – אך מסמכים אלה לא סופקו. על כן, טענה רשות המכס, כשל היבואן בהוכחת טענתו כי המחיר שהוצהר, הוא המחיר ששולם.

• ·      מה פסק בית המשפט?

ראשית, חזר בית המשפט על הכלל ולפיו, סעיף 239א לפקודת המכס, נטל ההוכחה מוטל על היבואן, והוא שנדרש להוכיח את אמיתות המחיר שהוצהר על ידו.

כמו כן, קבע בית המשפט כי אמת המידה להתערבות שלו בהחלטות גובה המכס, היא מינהלית:

"היקף הביקורת השיפוטית על החלטות גובה המכס הנו כהיקף הביקורת השיפוטית על החלטות מנהליות, וכי בית המשפט יתערב רק מקום בו הוכח פגם באופן קבלת ההחלטה המינהלית (חריגה מסמכות, חריגה ממתחם הסבירות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי)."

בית המשפט ציין כי על פי הדין, דרך המלך לקביעת מחיר העסקה, היא המחיר ששולם בפועל, ובלבד שמחיר זה הוכח.

בענייננו, קבע בית המשפט כי היבואן כשל בהוכחת טענתו כי המחיר שהוצהר, הוא המחיר ששולם.

בית המשפט קבע כי טענת היבואן, שהקפה שיובא נחות מקפה משובח אחר, היא טענה שבמומחיות, ולא הוגשה חוות-דעת מומחה. עוד קבע בית המשפט, כי היבואן לא סיפק לרשות המכס את כל אותם מסמכים שביקשה, והדבר עומד לו לרועץ.

יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי גם רשות המכס שגתה כאשר ביצעה השוואה של מחיר הקפה למחיר שוק, משום שלא נעשתה בדיקה מקיפה ביחס לסוגים ואיכויות הקפה השונים, אלא בוצעה השוואה ל-11 הצהרות יבוא, לקפה ממקור אתיופי ב-6 זנים שונים, שיובא ממספר מדינות, ביניהן שווייץ, גרמניה, בלגיה ואתיופיה. עוד ציין בית המשפט, כי רשות המכס לא התייחסה לכך

שמתוך העסקאות שאליהן בוצעה השוואה, חלק היו ישירות מאתיופיה וחלק דרך "יד שנייה", עם ספקים ממדינות אחרות, וכן לא התייחסה לכך ששמונה עסקאות היו בקפה מדרג שתיים, ושלוש עסקאות בקפה מדרך חמש – וכל אלה פרמטרים רלוונטיים לצורך קביעת הערך.

בית המשפט קבע כי רשות המכס הייתה צריכה לבצע השוואה לאותו הזן שיובא ע"י היבואן, באותו הדרג, ובאותם תנאיים מסחריים, באומרו: "על מנת להסיק מחיר עסקה מתוך השוואה לעסקות דומות, יש להציב קריטריון בחירה לניפוי עסקות ההשוואה, כך שאלה יהיו דומות לעסקה המושווית. עוד יש לנפות עסקות חריגות. משכך, היה על הנתבעת להשוות את מחיר הטובין בהצהרת התובעת להצהרות המתייחסות לעסקות בקפה Lekempti, בלתי מדורג, דרך ספק ביניים – כבענייננו.. מכל מקום, גזירת מחיר העסקה מתוך עסקות בקפה מזנים אחרים, יקרים יותר, ובדירוגים אחרים, אינה סבירה."

עוד תהה בית המשפט, כיצד קבעה רשות המכס ערך של 3,700 דולר לטון, אם: "זאת ועוד, ממוצע של סכום ההצהרות המפורטות ב.. תצהירו המשלים של מר.. מביא לסכום של 3,287 דולר לטון.לא הובהר כיצד הגיעה הנתבעת להערכה של 3,700 דולר לטון."

בסופו של דבר, מאחר ושני הצדדים כשלו בהוכחת טענתם, נאלץ בית המשפט לקבוע את הערך בסוג של פשרה, וקבע אותו בערך של 2,550 דולר לטון, על פי ממוצע הצעות המחיר שהובאו.

כאמור, היבואן טען לערך של 2,125 דולר לטון, ורשות המכס טענה לערך של 3,700 דולר לטון, מכאן שבית המשפט קיבל את טענת היבואן, ברובה.

• ·      מה ניתן ללמוד מפסק-הדין?

** בית המשפט ציין שהיקף ההתערבות שלו בהחלטות גובה המכס, מוגבלת למקרים בהם נפל באופן קבלת ההחלטה המינהלית (חריגה מסמכות, חריגה ממתחם הסבירות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי). לדעתי, מדובר בקנה מידה מחמיר מדי כלפי היבואן, שכן בהליכים אלה אין מדובר בעתירה מינהלית או עתירה לבג"צ, אלא בתביעה אזרחית רגילה להשבת כספים, בה, בדרך כלל, קנה המידה הוא מאזן הסתברויות (לצורך ההמחשה, מספיק שהתובע יוכיח תביעתו ב-51%).

**במקרה הנוכחי, שני הצדדים כשלו בהוכחת טענתם בעניין הערך המיובא. היבואן לא סיפק את מלוא ההוכחות ולא הגיש חוות-דעת מומחה, ורשות המכס ביצעה השוואה שאינה מלאה. להערכתי, בית המשפט יכול היה למנות מומחה מטעם בית המשפט, שיבחן את איכות הקפה, ולהכריע על בסיס חוות-הדעת, במקום להכריע על ערך ממוצע, שיתכן שאינו משקף את המצב במקרה זה.  כמו כן, יתכן שהיבואן היה צריך לשקול לנסות ולהעיד בבית המשפט את הספק מירדן, שמכר לו את הקפה, או לבקש, לכל הפחות את מתן עדותו בהיוועדות חזותית (Video Conference).

**מנסיוני, בדרך כלל, יבואנים אינם מגישים תביעות להשבת מע"מ (בשונה ממכס), שכן, על פי חוק מע"מ, מס התשומות בגין היבוא, ניתן לקיזוז. במקרה הנוכחי, מדובר ביבואן מהרשות הפלסטינית, ולא הובהר האם המע"מ קוזז שם, אם לאו.

**בכל אופן, לדעתי, מדובר בפסק-דין מעודד מבחינת ציבור היבואנים, שכן, על אף שבית המשפט קבע שעליו להתערב רק במקרים של חרגיה מכללי הצדק הטבעי, הוא קבע שתנאי זה מתקיים כאן, מאחר ורשות המכס, לפי ההחלטה, ביצעה השוואה לא מדויקת ולא מלאה לסוגי הקפה, על כן, נדחתה עמדתה.

[תא"מ (שלום חיפה) 21625-05-20 Sharekat Taher Hejaz Leltejara walmokasarat נ' מדינת ישראל / רשות המיסים (אגף המכס והמע"מ), פסק-דין מיום 3.7.21, כבוד השופטת סיגלית מצא. היבואן יוצג ע"י עו"ד שפיק רפול. רשות המכס יוצגה ע"י פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי). שני הצדדים רשאים לערער בזכות על פסק-הדין, לבית המשפט המחוזי].